פסק-דין בתיק עמ"נ 44920-03-13

1.         המערערת 1 תושבת אריתריאה ילידת 1982, הסתננה לישראל עם שתי בנותיה הקטינות (המערערות 2 ו- 3) ביום 13.6.12 - ומאז ועד היום הן מצויות במשמורת מכוח צו הגירוש שהוצא בעניינן עפ"י החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תשי"ד - 1954 כפי תיקונו בינואר 2012 (להלן - החוק למניעת הסתננות).

            המערערת 2, ד' י', הינה בת שמונה וחצי והמערערת 3, ד' פ', הינה היום בת אחת עשרה.

בפני ערעורן של שלוש המערערות, האם ושתי בנותיה הקטינות, על החלטות בית הדין לביקורת משמורת ("בית הדין") בהן אושר המשך החזקתן במשמורת.

בכתב הערעור טענו המערערות טענות רבות לעניין עצם חוקתיותו של התיקון לחוק למניעת הסתננות, לעניין חלות הוראות אמנות הפליטים בעניין המערערות ולעניין פרשנותן הנטענת לפיה גם עפ"י הוראות החוק המתקן - אין מקום לצו הגירוש שהוצא בעניינן ולהמשך החזקתן במשמורת.

בפתח הדיון בערעור (בישיבת 29.4.13) הודיעה ב"כ המערערות, עוה"ד ר. מיילר, כי היא חוזרת בה מכל אותן הטענות ומתמקדת בערעורה זה בעניין קטינותן של המערערות 2 ו- 3, היותן במשמורת למעלה מ- 10 חודשים ובנסיבות ההומניטריות המיוחדות שבעניינן המצדיקות שחרורן מהמשמורת.

עפ"י הטענה, קמה בעניין זה עילת "הטעמים ההומניטריים המיוחדים" האמורה בס"ק 30 א (ב) (2) לחוק.

ב"כ המשיב טוען כנגד כך כי קטינותו של שוהה במשמורת עולה כדי עילה לשחרורו רק בנסיבות הספציפיות האמורות בס"ק 30 א (ב) (3) ולפיו:

"המסתנן הוא קטין שאינו מלווה על ידי בן משפחתו או אפוטרופוס".

על כן, כך הטענה, מסתנן קטין המלווה על יד אמו (כמערערות 2 ו- 3 - הקטינות שבפנינו) - אין קטינותו עולה כדי "הטעמים ההומניטריים המיוחדים" האמורים בס"ק 30 א' (ב) (2).

עפ"י הטענה, קטינותן של המערערות 2 ו- 3 גם אינה עולה כדי עילת השחרור המנויה בס"ק 30 א (ב) (1) - שכן אין טענה בדבר נזק לבריאותן של הקטינות כתוצאה משהייתן במשמורת.

לאור זאת, כך טוען המשיב, לא קמה עילת שחרור בעניין הקטינות דנן וביה"ד למשמורת לא מוסמך כלל לשחררן.

2.         אקדים ואומר כי כשופט בבית משפט לעניינים מינהליים במדינת ישראל אינני מוכן לקבל את טענת המשיב (משרד הפנים) כי הותרת ילדה בת שמונה ואחותה בת האחת עשרה לתקופה של שנים במתקן משמורת - אינה מעוררת כשלעצמה "טעם הומניטרי מיוחד".

            הדברים מובנים מאליהם ברמת ערכי מוסר וחברה אלמנטריים - ודי בכך להימנע מפרשנות אחרת להוראות ס"ק 30 א (ב) (2) לחוק.

            ברם, הדברים גם אינם נסתרים מפרשנות הוראות סעיף 30 א' (ב) - כמובנם וכפשוטם.

            עפ"י ס"ק 30 א' (ב) (1) תקום עילת שחרור ממשמורת, כמעט קטוגרית, במסתנן קטין שהמשך "החזקתו במשמרות עלולה לגרום נזק לבריאותו ואין דרך אחרת למנוע את הנזק האמור" - ודי בכך.

            עפ"י ס"ק 30 א (ב) (3) תקום עילת שחרור ממשמורת, כמעט קטגורית, ב "מסתנן קטין שאינו מלווה על ידי בן משפחה או אפוטרופוס" - ודי בכך.

            לעומת זאת, עפ"י ס"ק 30 א (ב) (2) תקום עילת שחרור שבשיקול הדעת בעניינו של מסתנן קטין המצוי במשמורת - גם אם לא מתקיימות בו עילות השחרור ה"כמעט קטגוריות" שבס"ק 30 א (ב) (1) או 30 א' (ב) (3).

            הסמכות לשחרורם קמה כיוון שעצם קטינותן של שתי המערערות 2 ו- 3, ילדות בנות 8 ו- 11,  די בה  להוות שיקול הומניטרי מיוחד.

שיקול הדעת ייעשה בראש ובראשונה בהתחשב בגילו של המסתנן הקטין וכן לאור נסיבות נוספות שבענייננו.